מעשה באיש שנפל לבור עמוק באמצע היער והיה מיואש כי חשב שהגיע קיצו באין איש ברדיוס של עשרות קילומטרים שישמע את זעקותיו. לכאורה, מצב זה היה סביר שהאיש יתייאש עד לעומק ליבו ויפסיק לזעוק לחלל העולם, ובמקום זאת יתעטף בשתיקה דיכאונית, שהרי מה הטעם בזעקות כאשר אין סיכוי שמישהו ישמע?
אבל האיש לא הפסיק לצעוק עוד ועוד במשך שעות ארוכות...
בינתיים, במרחק של כמה מאות קילומטרים כבר יצאה מרכבה שאמורה לעבור ליד פתח הבור ולהצילו אם ישמעו נוסעיה את זעקותיו הרמות.
לפעמים אנו לא יודעים שכאשר אנו בצרה כבר קיימת בעולם תרופה ופיתרון המוכנים עבורנו, ולכן אנו כה מיואשים ומדוכאים. אבל כבר אמרו חז"ל שאסור לאדם להתייאש מהרחמים אפילו חרב חדה מונחת על צווארו ובייחוד כאשר כבר יש מענה לבעייתנו במציאות. אנחנו לא יודעים זאת אך כדאי להאמין!
ליד 1956 * קלינית - חולה במאניה-דפרסיה * נשאתי כ-400 הרצאות * מנחה קבוצות בעמותת אנוש * מאמר באנגלית פרי עטי בכתב העת הרפואי היוקרתי לפסיכיאטריה של אוניברסיטת אוקספורד * לבלוג הבית
